החלטה בתיק מ"ת 5764-06-11

בעניינו של המשיב 1

מונחת בפניי בקשה למעצרו של המשיב 1 (להלן: " עאצי") עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו ועל פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"א - 1996 (להלן: "החוק").

כנגד המשיבים הוגשו שני כתבי אישום נפרדים, שעניינם אירוע אחד: רצח צאלח רישק (להלן "המנוח"), בחודש מרץ 2001. לעאצי מיוחסת עבירת רצח המנוח ולמשיב 2, מיוחסת עבירת נשיאת נשק שלא כדין.

על פי הנטען בכתב האישום, עובר לתחילת שנת 2001, התגלע סכסוך אזרחי בין אחד בשם פריד נשאש (להלן: "נשאש") ובין המנוח. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה עאצי נשוי לנכדתו של נשאש.

במועד שאיננו ידוע במדויק למבקשת, סמוך ליום 11.3.01, החליט עאצי להמית את המנוח על רקע הסכסוך שבין נשאש למנוח. ביום 11.3.01, הגיע המשיב 2 לביתו של עאצי בבית סאחור, ברכב ששכר מחברת השכרה מקומית. על פי הכוונת עאצי הסיע אותו המשיב 2 לביתו של המנוח, בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים. סמוך לשעה 18:30 הגיעו עאצי והמשיב 2 לבית המנוח, שם שהו באותה העת המנוח וילדיו. המשיב 2 נשאר ברכב ועאצי ניגש לכיוון הבית, צלצל בפעמון דלת בית המנוח. בתו של המנוח, מוכרם, ילידת 1984, שאלה את עאצי לרצונו וזה שאל אותה היכן אביה וביקש כי תקרא לו. המנוח ניגש לעאצי ושאל לרצונו. בשלב זה שלף עאצי אקדח (להלן: "האקדח") וירה במנוח שלוש פעמים ממרחק קצר בכוונה לגרום למותו. אחת מהיריות פגעה בבית החזה הקדמי השמאלי של המנוח והשתיים האחרות, פגעו ברגליו. כתוצאה מהירי נפטר המנוח. עאצי נמלט מהמקום והאקדח עמו, רץ לעבר הרכב בו המתין המשיב 2 וזה הסיעו במהירות מהמקום לביתו של עאצי בבית סאחור.

על רקע האמור, יוחסה לעאצי עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לצד הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של עאצי עד לתום ההליכים. על פי הנטען, בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לעאצי, ובין היתר, הודעת המשיב 2 וכן ראיות נסיבתיות נוספות ובכלל זה הצבעת בת המנוח עליו כדומה לרוצח, במסדר זיהוי שנערך לאחרונה, כעבור למעלה מ-10 שנים מיום הרצח, שקריו בעניינים משמעותיים, היכרותו עם המנוח וקשריו עם סבה של אשתו, עמו היה למנוח סכסוך וכן ראשית הודיה שנמצאת בגרסתו.

בנסיבות אלה ועל רקע טיבה של העבירה המיוחסת לו, נטען, כי קמה כנגדו עילת מעצר סטטוטורית וכי בנסיבות העניין, בשים לב למקום מגוריו בשטחי הרשות הפלסטינית, אין מקום להורות על שחרורו לחלופה.

במהלך הדיון הוצג לפניי חומר החקירה ובכלל זה תמליל חקירתו של המשיב 2 בבית המשפט בימים 4.7.2011 ו-10.7.2011, במסגרת עדות מוקדמת. על פיו טענה המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה, ומנגד, טען ב"כ עאצי כי אין די בראיות כדי לבסס ולו לכאורה את העבירה המיוחסת. לחלופין, טען כי יש מקום להורות על שחרורו של עאצי לחלופה וביקש כי בית המשפט יורה לשירות המבחן לעשות תסקיר מעצר בעניינו.

ייאמר מיד ובכל הכבוד הראוי, כי לאחר שעיינתי בכתב האישום, בחנתי את חומר הראיות, התרשמתי מעוצמתן וחרף קרות האירוע, לפני למעלה מ-10 שנים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין, עלה בידי המבקשת להניח תשתית ראייתית מספקת, במידה הדרושה, בהליך זה, לביסוס לכאורי של העבירה המיוחסת לעאצי. זאת ועוד, נוכח טיבה של העבירה ונסיבות ביצועה ובשים לב למקום מגוריו של עאצי בשטחי הרשות הפלסטינית, לא מצאתי מקום להורות לשירות המבחן לעשות תסקיר, בעניינו ומכאן, כי יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, כמבוקש.

אכן נכון, כל שעל בית המשפט לקבוע, בגדר הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ועל יסוד חומר החקירה שקיים בתיק, הוא האם קיימת "... פרוגנוזה ראשונית - לכאורית של סיכויי ההרשעה בתיק" (בש"פ 696/04 יוסף סביח ואח' נ' מדינת ישראל - טרם פורסם). לשון אחר, כדי לקיים את המבחן בדבר קיומן של ראיות לכאורה, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בתום המשפט (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פד נ(2), 133, 146). אמת, בשלב זה של הדיון אין צורך להראות כי הראיות הינן בעלות עוצמה כזו, שיש בה כדי להביא מעבר לכל ספק סביר להרשעת הנאשם, שכן כל שנדרש בשלב זה הוא לעוצמת ראיות במידה מספקת המצדיקה את מעצרו עד לתום ההליכים. לפיכך נקבע כי אין להידרש באופן פרטני ומדוקדק למשקלן של העדויות כמו גם לעניין מהימנותן של העדים (בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו 10.4.2001, בש"פ 4811/97 משה נ' מדינת ישראל פד נא (3) 817).

ודוק, מקום בו בקשת המעצר, עד לתום ההליכים, מבוססת על ראיות נסיבתיות, הלכה היא, כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקום שיש בה, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו ובלבד שהראיות לכאורה, ככל שהן נסיבתיות, תהיינה על פניהן, בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (בש"פ 8114/06 מחמד אל הוזייל נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 15.11.2006).

מן הכלל אל הפרט. לאחר שעיינתי בחומר החקירה (ובכלל זה תמליל עדותו המוקדמת של המשיב 2) הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי המבקשת להניח תשתית ראייתית (נסיבתית) מספקת, שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת עאצי בעבירה המיוחסת לו. הנדבך המרכזי בחומר החקירה הינו הודעות המשיב 2 הקושרות את עאצי להגעה לזירת הרצח ועדותו בדבר אמרות של עאצי בפניו, בזירת האירוע, מיד ובסמוך לאחר הרצח, הודעות שלא חל בהם כרסום של ממש בחקירתו, במהלך עדותו המוקדמת (ראה למשל: הודעת המשיב 2 מיום 4.7.2011, עמ' 16, עמ' 19, ש' 18-23, עמ' 20). כמו-כן, הודעות אברהים אל-שיך ועבד קטינה, שהקליטו את המשיב 2 עובר למעצרו וכעולה מתמליל השיחה בינו לבין אברהים אל-שיך (ראה למשל: עמ' 3-4, 7). בנוסף, קיימת הודעת בתו של המנוח וקלסתרונים שהורכבו על פי תיאורה ותיאור יתר בני משפחתו, גרסתה, כפי שעולה מהודעתה תואמת את גרסת המשיב 2, בדבר מיקומו של עאצי בזירת הרצח (ראה למשל: בהודעתה מיום 11.3.2001 לעניין תיאור הרוצח, הודעתה מיום 15.5.2011 עמ' 2, ש' 20-22 - לעניין נסיבות האירוע, ש' 48-55 באשר לתיאור הרוצח - אשר תואם את תיאורו הפיזי של עאצי). כמו-כן, מסדר זיהוי שנערך לבת המנוח במהלכו הצביעה הבת על עאצי כמי שמתאים לתיאור הרוצח.

אכן נכון, עובר לביצוע הרצח, נעצר ונתפס אדם אחר אשר זוהה, לכאורה, כמי שביצע את הרצח ובהמשך שוחרר לאחר שלא נמצא יסוד מוצק לביסוס העבירה המיוחסת לו. בעניין זה טען ב"כ עאצי כי זיהויו של אותו אחר מקעקע את התשתית הראייתית  העומדת לחובת עאצי ואולם, הנני סבור, בכל הכבוד, כי אף אם יש בנתון זה כדי להפחית, במידה מסויימת, ממשקלן של יתר הראיות, זה אינו מגיע כדי "כרסום" משמעותי במסכת הראיות הכוללת ואין בו כדי לשנות את התוצאה.

לשון אחר, הלכה פסוקה היא, כי קיימת זיקה בין עוצמת הראיות לבין אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, מעין "מקבילית כוחות". ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר ולהיפך. עם זאת, מקום בו עילת המעצר עוצמתית, והאינטרס שביסוד המעצר הוא כזה, שכל נטילת סיכון לגביו תהיה בלתי סבירה, כך שאין למעשה חלופת מעצר מתאימה שתוכל להגשים את מטרות המעצר, לא יהיה מנוס ממעצרו של הנאשם, על אף הבעייתיות במשקלן של הראיות לכאורה (בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 8.8.2011).

בענייננו, עוצמת הראיות הינה במידה מספקת, הדרושה לעניין מבחן ה"ראיות לכאורה", כפי שזה נקבע בפסיקה ולא מצאתי, כי יש בטענות עאצי כדי להפחית מעוצמתן, במידה המצדיקה שקילת אפשרות לשחרורו לחלופה. למצער, אף אם קיימת חולשה זניחה, בראיות, אינני סבור שיש בה, בשים לב "לעוצמת" עילת המעצר, נוכח טיבה של העבירה המיוחסת לו ונסיבות ביצועה ועל רקע היותו תושב הרשות הפלסטינית, כדי להצדיק בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר והגשת תסקיר בעניינו.

כללם של דברים, הנני סבור כי עלה בידי המבקשת להניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס העבירה המיוחסת לעאצי, במידה הדרושה ועל פי המבחן שנקבע, לעניין זה בהלכה הפסוקה, נוכח התמונה הכוללת העולה ממסכת הראיות והמארג הכללי של הראיות הנסיבתיות שהוצגו. ומכאן, לעניין עילת המעצר.

נדמה, כי אין צורך להכביר במילים בדבר עילת המעצר, ולו נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית. אכן נכון, גם בעבירת רצח ניתן לשקול שחרור בערובה (ראה לדוגמא: בש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 29.6.2007). יחד עם זאת, שחרור בערובה בעבירת רצח הוא נדיר נוכח המסוכנות האינהרנטית הטבועה בעבירה ואף חשש להימלטות מאימת הדין, נוכח העונש החמור הצפוי לנאשם אם יורשע (בש"פ 194/10 מחמוד חמודה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 27.1.2010; לעניין השיקולים הנוגעים בעניין בחינת מסוכנותו של מי שנאשם בעבירת רצח, ראה: בש"פ 10910/08 אולגה בוריסוב נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 1.1.2009 והפסיקה הנזכרת שם). בענייננו, נסיבות ביצוע העבירה מעידות על מסוכנות רבה. על פי כתב האישום, גרם עאצי למות המנוח בכוונה תחילה לאחר שהחליט להמיתו, בדם קר, מבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה ועל רקע סכסוך כספי. לא מצאתי כי ישנם טעמים חריגים המצדיקים, חרף האמור לשקול אפשרות שחרורו לחלופה.

זאת ועוד, עאצי הינו תושב הרשות הפלסטינית ובעניין זה נקבע, כי שאלת שחרורו לחלופה של תושב הרשות הפלסטינית צריכה להיבחן בנסיבות כל מקרה ומקרה, שכן " יש חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינית, ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר. השאלה אם בנסיבות העבירה והחשוד או הנאשם - מהות ומיהות - אין מקום לשחרור לחלופה, או שמה ניתן להפיג את חשש ההימלטות במידה סבירה לחלופת מעצר בישראל..." (בש"פ 10418/08 טאלאלקה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו 15.12.2008). לא-זו-אף-זו, אפשרות שחרורו של עאצי לחלופה בתחומי מדינת ישראל הינה בעייתית, שכן מדובר בתושב הרשות השוהה שלא כדין בתחומי מדינת ישראל (הגם שנקבע, כי במקרים המתאימים, אין היא בלתי אפשרית - בש"פ 10418/08, שם). לא מצאתי כי ענייננו נמנה על אותם מקרים נדירים וחריגים, שניתן לשקול את אפשרות שחרורו של תושב הרשות לחלופה, בתחומי מדינת ישראל. כאמור, העבירה המיוחסת לעאצי הינה מהחמורות שבספר החוקים. בנסיבות אלו, חשש ההימלטות הינו בעוצמה רבה, שלא ניתן להפיגו בחלופה ולא ניתן לתת בו אמון, חרף היותו ללא עבר פלילי (בש"פ 194/10, לעיל). ממילא, אין להיזקק לתסקיר מעצר, שכן לא דרושה בחינת חלופה קונקרטית על ידי שירות המבחן (ראה והשווה: בש"פ 9302/08 עמאד אלעקובי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 14.11.2008; בש"פ 7038/09 עמאר אבו אסעד נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 14.09.2009).

סוף דבר, הנני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים כמבוקש.